18.10.1973 - 13.02.1954
אוקטובר 2003
שמעון אחי ,
30 שנה עברו מאז נפגשנו.
30 שנה, מילים ללא משמעות אמיתית. מוזר הדבר, אך אצלנו בראש ובלב עדיין ישנו החיוך והזיכרון הברור של ישיבה במרפסת, בערב ראש השנה והקיטורים על הגבס ביד.
מוזר, אך כאילו רק אתמול זה היה ועדיין כאילו רק נסעת ואולי תחזור.
30 שנה אחרי ומצאנו רק עכשיו, בתיקך האישי, מכתבים שכתבנו לך כולנו בבית ובהם אנו מבקשים ממך ליצור קשר כי אנו מחכים ואפילו העוגה שאהבת מחכה. וכלום לא השתנה רק אתה לא חזרת.
30 שנה אחרי ורק עכשיו החלטנו שאולי מותר להפסיק לקוות שאולי תחזור ומותר כבר להקים פינת הנצחה.
פינה שלא תהיה אבן ללא תכלית וללא חיים אלא תשרת אנשים חיים.
התקווה של אמא שאמרה תמיד שאם במותך תגרום לכך שתהייה ההרוג האחרון במדינה היא תחייה בשקט ולא תקטר לא התגשמה ואנו כולנו זועמים וכועסים על כך שאתה לא אתנו.
30 שנה עברו מאז נפגשנו.
30 שנה, מילים ללא משמעות אמיתית. מוזר הדבר, אך אצלנו בראש ובלב עדיין ישנו החיוך והזיכרון הברור של ישיבה במרפסת, בערב ראש השנה והקיטורים על הגבס ביד.
מוזר, אך כאילו רק אתמול זה היה ועדיין כאילו רק נסעת ואולי תחזור.
30 שנה אחרי ומצאנו רק עכשיו, בתיקך האישי, מכתבים שכתבנו לך כולנו בבית ובהם אנו מבקשים ממך ליצור קשר כי אנו מחכים ואפילו העוגה שאהבת מחכה. וכלום לא השתנה רק אתה לא חזרת.
30 שנה אחרי ורק עכשיו החלטנו שאולי מותר להפסיק לקוות שאולי תחזור ומותר כבר להקים פינת הנצחה.
פינה שלא תהיה אבן ללא תכלית וללא חיים אלא תשרת אנשים חיים.
התקווה של אמא שאמרה תמיד שאם במותך תגרום לכך שתהייה ההרוג האחרון במדינה היא תחייה בשקט ולא תקטר לא התגשמה ואנו כולנו זועמים וכועסים על כך שאתה לא אתנו.
אחותך
<< עמוד קודם עמוד הבא >>